<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פכ"ח</h1>
<h2>דף סב.</h2>
שאל אלי אחד מן החברים על מין אחד מן העופות נמצא בקרוב במגדל אישטרי, מקום תחנותו. ומצאו לו קורקבנו נקלף, ורגלו רחב כרגל האווז. ואמר עוד כי העופות ההם היו נמצאים בזמן קדום במקום ההוא. אולם עבר זמן רב [אשר] לא היו שם. וקצת אישים היו מקובלים שהעוף ההוא טהור הוא. ושאל אלי מה דינו ומה להורות בו. ולא הסכמתי להתירו בפתע. ועניתי לו כי דעות חלוקות רבות יש בסימני עופות בין הגאונים והרבנים, זה אומר בכה וזה בכה. לכן לא אוכל אני ממנו עד [אשר] יתאמתו אלי סימניו. ועל זה התעוררתי לחפש בפסקי הרבנים אחר לשון ההלכה לברר הדבר כאשר מצאה ידי. תנן בחולין בפרק אלו טרפות סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה וסימני עוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור, רבי אליעזר בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא. בגמרא [ס"ב ע"א] אמר רב נחמן, היה בקי בהן ובשמותיהם עוף הבא בסימן אחד טהור, ושאין בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור, והוא שיכיר עורב וכל מין עורב. אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס. וכן פסק הרי"ף והביא עוד הא דאמר רבי יצחק [ס"ג ע"ב] עוף טהור הבא בסימן אחד טהור ונאכל במסורת ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי, וא"ר יוחנן והוא שבקי בהן ושמותיהן, ורבו שאמרו רבו צייד. ותניא [ס"ה ע"א] רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא, יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור. ר"א בר' צדוק אומר מותחין לו חוט של משיחה, אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא, שלש לכאן ואחת לכאן טהור. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל עוף הקולט ואוכל מן האויר טמא. אחרים אומרים השוכן עם הטמאים טמא עם הטהורים טהור, כמאן כר' אליעזר דאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. אפילו תימא רבנן, שוכן ונדמה קאמרינן. והנה הרמב"ם ז"ל מנה המינים האסורים כפי לשון ההלכה [הגמרא] וקראם בשם, וארבעה ועשרים הם, ואלו הם, א)גנשר. ב)גפרס. ג)געזניה. ד)גראה. היא הראה האמורה במשנה תורה. ה)גאיה, והיא דיה האמורה במשנה תורה. ו)גמין האיה. שכן כתוב בה "למינה", מכלל ששני מינים יש בה. וכך מפורש בפרק אלו טרפות [ס"ב ע"א] בכל עוף שכתוב בו "למינו". ז)געורב. ח)גמין עורב, כמו זרזיר, שכן נאמר בו למינהו בעורב להביא את הזרזיר, והוא הנקרא בארצנו אשטורני"ל. ט)גיענה. י)גתחמס. יא)גשחף. יב)גנץ. יג)גמין הנץ, והוא שרנק"א. וכתוב בו "למינהו" להביא שרנק"א. יד)גכוס. טו)גשלך. טז)גינשוף. יז)גתנשמת. יח)גקאת. יט)גרחם. כ)גחסידה. כא)גאנפה. כב)גמין אנפה, שכתוב בה "למינה". כג)גדוכיפת. כד)געטלף. כל מי שהוא בקי באלו המינים ובשמותיהם ה"ז אוכל כל עוף חוץ מאלו ואינו צריך בדיקה. עוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור. ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן. מי שאינו מכירן ואינו יודע שמותיהן בודק בסימנין אלו שמנו חכמים, כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא מאלו המינין וטמא, ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד מן שלשה סימנים אלו ה"ז עוף טהור, ואלו הן, אצבע יתירה וזפק והוא המוראה וקורקבנו נקלף ביד, לפי שאין בכל המינין האסורין מי שאינו דורס ויש בו אחד משלשת סימני טהרה אלו, חוץ מפרס ועזניה, והם אינם נמצאים ביישוב אלא במדברות, ובאיי הים הרחוקים מאד שהם סוף היישוב. היה הקורקבן נקלף בסכין ואינו נקלף ביד ואין בו סימן טהרה אחר, אע"פ שאינו דורס, הרי זה ספק. היה חזק ודבק והניחו בשמש ונקלף ביד הרי זה מותר. ואמרו הגאונים שמסורת בידיהם שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד עם שאינו דורס אלא אם [כן] היה אותו סימן שיקלף קרקבנו ביד. אבל אם אינו נקלף אע"פ שיש לו זפק או אצבע יתירה, מעולם לא התירוהו. וכל עוף שחולק את רגליו כשמותחין חוט שתים לכאן ושתים לכאן או קולט מן האויר ואוכל באויר, ה"ז דורס וטמא, וכל השוכן עם הטמאים ונדמה להם הרי הוא טמא. ורבינו יעקב פירש, כל עוף הדורס טמא. דורס ואוכל העוף מחיים ואינו ממתין עד שימות. ואותם שאין אנו מכירים אותם אם דורסים אם לאו, אומר שם, שאם יש לו אצבע יתירה וזפק, הוא המוראה [אשר] קורין גאבאני. וקורקבנו נקלף ביד, בידוע שהוא טהור. ומדקדק רבינו יעקב מלשון "בידוע", שכל שיש לו שלשה סימנים הללו ודאי אינו דורס וא"צ לבדוק סימן של דריסה. ואומר שם שעשרים עופות יש שלשה סימנים בכולם, ובעורב שנים מהם, ונשר אין לו שום סימן טהרה. ובפרס סימן אחד, ובעזניה סימן אחד. וסימן רביעי שאינו בכולם ישנו בפרס או בעזניה. וצריך לפרש ששלשה סימנים הללו, על כרחנו אינו דורס הוא אחד מהם. שאם היו שלשה האחרים מהם בידוע שהוא טהור כמו שביארנו. ועורב יש לו אחד מהם, עם שאינו דורס. וכתב רבינו חננאל, קבלה בידינו מאבותינו על אומרם ז"ל [ס"א ע"א] "עוף הבא בסימן אחד טהור", שזה הסימן הוא קורקבנו נקלף ויש עוד סימן אחר עמו טהור ודאי שאין לספקו לא בפרס ולא בעזניה ולא בשום עוף טמא. וכתב הר"ם מקוצין כשהיה רבינו יצחק עוסק בעופות בא קווץ אחד על ישיבתו, ובדקוהו ומצאוהו שקורקבנו נקלף ויש לו אצבע יתירה אבל אין לו זפק. ולפי קבלת רבינו חננאל הוא טהור. וקשה לומר כן, שהרי מסתמא הוא כוס או ינשוף, שהרי יש לו לחיים זקופים כבני אדם, ואמרינן בפרק המפלת [כ"ג ע"א] דקדייא וקיפוף יש להם לחיים זקופים כבני אדם. לפיכך היה נראה לומר שאותו סימן רביעי שאינו אלא בפרס או בעזניה הוא זפק. ואותו קווץ שמא אינו דורס, והרי הוא מעשרים עופות שיש בהם שלשה סימנין, וסימן דאינו דורס הוא אחד מהם. ולפי פירוש זה טועים העולם שקורים עורב קורב, כי הרב [ר' יצחק בן] ר' מאיר בדק בעורב שאנו קורים אותו קורב ומצא בו אצבע יתירה וזפק. ואם כן הוא טהור. וכבר ביארנו כי עורב אין לו כי אם סימן אחד עם סימן שאינו דורס. וכמו כן טועים בנשר שקורין אייגל"א. שהרי הוא אומר בפרק אלו טרפות [ס"א ע"א] שנשר אין לו שום סימן טהרה, ובאייגל"א נמצא אצבע יתירה. וכן טועים אותם שלועזים קורא הקוקו בלעז, שהרי קוקו מחזיקין אותו בטמא, והקורא טהור, כמו ששנינו בפרק שלוח הקן [ק"מ ע"ב] שהכל מודים שהוא חייב בשלוח הקן מפני שהוא עוף טהור, אם לא שהוא רובץ על ביצים שאינן שלו. וכמו כן קורין נץ אשפארויי"ר, ואינו כן, שהרי נץ הוא מעשרים עופות שאינם דורסים, ואשארויי"ר דורס הוא. כתב ר' מנחם בר' שלמה [המאירי] מתוך הפוך הגרסאות וחילוף הדעות הסכימו רוב הגאונים שבעל נפש לא יתיר (אלא) כל שבא בארבעה סימנים אלא אם כן מסורת עוזרת לו. היה עוף אחד נאכל במסורת במחוז אחד, יש מי שאומר שסומכין עליו למקומות אחרים, שלא לחנם קבלו אלו כך במסורת זקניהם, ולאותם שקבלו שומעים. אלא אם כן ראינו שדורס, שאין אחר הדריסה כלום. והם מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו [ס"ג ע"א], אטו במנהגא תליא מילתא, כלומר שאם הוכר לאלו במסורת ודאי אינו מן האסורים, ולמה לא יאכלוהו האחרים, שהרי לא נאסר להם מתורת קבלת מנהג, אלא שלא קיבלוה במסורת, ואלמלא שמסורת של אלו מתרת אף לאלו, היה לו לומר "אין, במנהגא תליא מילתא". ומ"מ אינה ראיה, דאיהו לישנא דמנהגא קשיא ליה, דמנהגא בכי האי מילתא ליכא. וכל שנמנע מלאכול אינו נמנע מצד מנהג אלא מצד העלמת כשרותו. ואילו היו אלו אוכלים במסורת היה להם לומר "מקום שקבלוהו במסורת מותר". מ"מ לענין פסק נראה שיש לפקפק בדבר. שיש הרבה מינים נראים דומים זה לזה מכל וכל ואין הדבר שוה בכל מקום. וכן הדבר מצוי תמיד ברבים. ורבינו שלמה פירש בסוף השמועה ואמר, ומתוך שאין אנו בקיאים בהם, נראה שכל עוף הבא לפנינו יש לנו לחוש שמא הוא דורס, שהרי תרנגולתא דאגמא אומר שם שהיו מחזיקים אותו בטהרה, ולאחר מכאן ראינוה שדורסת. ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו בעוף טהור, אותו עוף טהור הוא. ושלא מסרו לנו אבותינו יש לחוש עליו. ועל המסורת יש לסמוך דא"ר יצחק עוף טהור נאכל במסורת. ואמר מורינו רבינו יהודה, כי רבינו יצחק ב"ר שמואל בדק בעופות שקורין פאיינ"ץ ומצא בהם כל סימני טהרה. וראה [רבינו יהודה] שהתירם. וכן היה אומר רבינו יעקב. ובני פרווינצאה אוכלים אותם על המסורת. אע"פ שיש שקורין אותם תרנגולים בריים, ומסקנא אסר מרימר בין תרנגולתא דאגמא בין תרנגולא דאגמא, ומכל מקום אין אלו העופות בכללם. והרב בעל העיטור כתב, הא דתני רבי חייא עוף הבא בסימן אחד טהור דידעינן ביה דלא דריס. ולאו למימרא דהוי סימן טהרה, לומר בו עוף טהור מותר בלא סימן טהרה אחר. אלא אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף הן הן סימני טהרה, ודורס הוא סימן טומאה. וזהו שאמר כל עוף הדורס טמא, כלומר תו לא מהני ביה סימן טהרה אפילו הוו ביה כולהו. ושלשה סימני טהרה מתירין עוף הבא בסימן אחד מהן, ובלבד שלא יהיה דורס. ולדעת הרב ז"ל כל שאר עופות טמאים כולם דורסים. דהא נץ דורס חוץ מעורב ועזניה דלא דרסי. ותלתא סימני טהרה הדרי בכולהו, שכל כ"ד עופות טמאים אית להו סימן אחד משלשה סימני טהרה, או זה או זה, חוץ מנשר שאין בו כלל סימני טהרה, וחד סימן מהנך תלתא, והוא קורקבנו נקלף, לא משכחת ליה (או פ') [אלא] בפרס או בעזניה בלבד. ובעורב יש בו שנים, אצבע יתירה וזפק, לפי הנשמע, ולא סימן טומאה, והוא שאינו דורס. אי נמי עורב אין לו זפק ויש לו שני סימנים אחרים, הן אצבע יתירה וקורקבן נקלף. ואלו שני הסימנים הדרי בכולהו. וזפק לא משכחת ליה אלא בפרס או בעזניה. ושמעתתא דרב נחמן ואמימר הכי מיפרשא, אמר רב נחמן היה בקי בהן ובשמותיהם, שמכיר עופות הדורסים ושאינם דורסים, עוף הבא בסימן אחד ויודע בו שאינו דורס טהור. וכל שכן בשנים או שלשה, דהא ליכא לספוקי בכולהו עופות טמאים כיון שהוא בקי בהן. ואם לא היה בקי בהן ובשמותיהן, ואפילו בקי בכולהו חוץ מפרס ועזניה, עוף הבא בסימן אחד אע"ג דלא דריס טמא, דחיישינן לפרס ועזניה, דאית להו שני סימני טהרה, וחד מינייהו דלא דרסי. והבא בשני סימנין ולא דריס טהור הוא, והוא שיכיר עורב בלבד, דהא ליכא לספוקי בפרס ועזניה דהא לית להו אלא סימן אחד של טהרה. וגם בשאר עופות ליכא למיחש, שהרי דורסין. והוא [הדין] דמצי למימר בסימן אחד ולא דריס טהור והוא שיכיר פרס ועזניה ובשני סימנין טמא אם אינו מכיר עורב. אלא אתא לאשמועינן דבסימן אחד דחיישינן לפרס ועזניה, וגזרינן דוכתא דלא שכיחי אטו דוכתא דשכיחי. אמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד ואינו דורס טהור ואפילו אינו בקי בהן ובשמותיהן, דהא ליכא לספוקי אלא בפרס ועזניה והא לא שכיחי. עוף טהור נאכל במסורת, שפשט הדבר לעולם באותו מקום שטהור הוא. ונאמן הצייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, וסומכין על עדותו וקבלתו, והוא שיהיה בקי בהן ובשמותיהן. כלומר שהוחזק הצייד שהיה בקי בהן ובשמותיהן. ונקטינן משמעתא לדעת בעל העיטור ז"ל דאית ליה ג' סימני טהרה אע"ג דלא ידעינן דלא דריס טהור, דודאי לא דריס. אבל כי ידעינן דדריס טמא. ולא מהני ביה מסורת. והיכא דידעינן דלא דריס, בסימן אחד טהור, דלא חיישינן לפרס ועזניה. ולשאר טמאים ליכא למיחש, דהא דרסי. אבל לא דריס ולית ליה שום סימן אחר טמא. דלא דריס לאו סימן טהרה הוא כדאמרינן לעיל. ובשני סימנין אע"ג דידעינן דלא דריס טמא, דילמא מינא דעורב הוא. ואי פשיטא לן דלאו מינא דעורב הוא, כגון אווזים ומינייהו, טהור. כך דעת הרב ז"ל. וקצת גאונים חלקו עליו, ואמרו דאי לא דריס כשר בלא שום סימן טהרה אחר, כגון רבינו תם ורבינו זרחיה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב כדעת בעל העיטור, והזכיר מסורת שביד הגאונים שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד אא"כ היה אותו סימן שיקליף קורקבנו ביד אבל אם אינו נקלף אע"פ שיש לו אצבע יתירה או זפק לא התירוהו, כמו שזכרתי שכ"כ רבינו חננאל ז"ל. וכתב הרב ר' יהונתן קבלנו מאבותינו ומזקנינו שכל עוף שחרטומו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין ספאווטא, כמו אווז, בידוע אינו דורס. וכן מצאתי כתוב בשם רבינו תם. ולדעתו אפילו אין לו אלא סימן אחד טהור. אבל בעל האסופות כתב מעשה בא לפנינו בעוף הנקרא קורפטו, והוא שחור כעורב ופיו כמו הנץ, והיה קורקבנו נקלף, והיה לו כף שקורין פאווטאה, רחבה כאווז. ושמענו מפי הציידים שזה העוף לקח עוף חי ודרסו. והרב ר' אברהם רצה להתירו. ולא הסכימו הקהל, כי אמרו שמנהג הוא שלא לאוכלו. ואמרו שמצוי הוא אצל העורבים ונראה שהוא מינו. והראב"ד ז"ל [כתב] זה לשונו, בעינן הדריסה כך קבלתי אני עוף שדורס מה שהוא אוכל, בין חי בין מת אפילו ירקות, הוא טמא. והעורב והעטלף עדים ועוזרים לפירוש זה, שאין מכין שום עוף ושום חי והם מן הדורסים. וזה כמו שפירשו, כל עוף הנותן רגלו על האוכל ומחזיקו ברגליו שלא ינטל אצל פיו, דריסה היא, כמו העורב שקורין קאווה. ואי אפשר לפרש עוף הדורס שמטיל ארס. שהרי עורב ורוב אלו המנויין בתורה אין להם ארס. ורבינו שלמה בן אדרת כתב בחבורו, שכל עוף הדורס את החי ואוכל בידוע שהוא טמא, וכל עוף שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ביד ואפילו לאחר שמושיבין אותו בשמש מותר, ובידוע שאינו דורס. היה נקלף בסכין, אבל לא ביד, אין זה בכלל נקלף בספק. שאר עופות הבאים במקצת סימנים אלו יש מהם מותרים ויש מהם אסורים. ולפיכך אין נאכלים אלא במסורת. היו נאכלים במקצת מקומות, ובמקצת מקומות אינם נאכלים, יראה לי שסומכים על אותם מקומות שפשט בהן היתירן, שאלמלא לא קבלו כן מן האבות הראשונים הבקיאים בהם לא היו נוהגים בהם היתר. ואע"פ שקצת מקומות לא קבלו כן אין אומרים למי שלא ראה את החודש יביא ויעיד אלא למי שראה את החדש. ואפשר דלאותן שנהגו בהן איסור אסורים, שאני אומר מותרים הם אלא שנהגו בהם איסור מפני עופות טמאים הדומים לאלו הנמצאים באותם מקומות.
